אלגינט

אז איך זה עובד?

השימוש בסודיום אלגינט נעשה בריכוז הנע בין 2 ל-10 גר’ לקילו תמיסה, בהתאם לחוזק הג’ל שאנו מתכוונים ליצור.

מתחילים לערבב את התמיסה בעזרת בלנדר, ומוסיפים את האלגינט לתוך התערובת המעורבלת. רצוי לשמור את התערובת 24 שעות במקרר, לספיגה מלאה של האלגינט.
ישנן שתי שיטות לספריפיקציה של אלגינט:

• השיטה הבסיסית כוללת שימוש באמבט הקרשה המספק את יוני הסידן. התמיסה המכילה אלגינט נטבלת באמבט עם תמיסת הסידן, או מטופטפת לתוכו. תהליך קרישת הג’ל מתחיל על פני השטח החיצוני, ומתקדם פנימה, עד שכל תמיסת האלגינט הופכת לג’ל.
• השיטה ההפוכה כוללת שימוש באמבט עם אלגינט. יוני הסידן מגיעים מחומר הגלם המיועד להפוך לג’ל, המכיל סידן – באופן טבעי או מלאכותי. בניגוד לשיטה הקודמת, תהליך יצירת הג’ל מתרחש, בשיטה זו, רק על פני השטח. זאת משום שמולקולת האלגינט גדולה מדי ואינה יכולה לנדוד פנימה, לתוך חומר הגלם (בניגוד לתהליך הנוצר עם יוני הסידן, בשיטה הבסיסית).

מה ניתן ללמוד?

החומר קיים בשוק במגוון גדול של משקלים מולקולאריים והרכבים כימיים שונים. יש לבחור מביניהם את המתאים ביותר לכל שימוש.
האלגינט מותר כתוסף מזון (E401), ותעשיית המזון משתמשת בו שנים רבות כחומר מסמיך, מחלב (ליצירת אמולסיות) ויוצר ג’ל, בלא צורך בחימום.
יצירת ג’ל מאלגינט דורשת נוכחות יוני סידן (קלציום). הג’ל בלתי הפיך ועמיד לחום. חומציות ומלח מעכבים את תהליך יצירת הג’ל, ולכן לא מומלץ ליצור ג’ל מצירים מרוכזים או רטבים מלוחים אחרים.