כולנו מכירים את סיפורו של משה הקטן שצף לו בתיבת גומא בנהר הנילוס, אם כך כיצד צפה לה תיבתו של משה במים ולא שקעה?
כמה עובדות על תיבת משה:
חוק ארכימדס אומר: כאשר מכניסים גוף למים, פועלים עליו שני כוחות: כח המשיכה המושך אותו כלפי מטה וכח נגדי שהמים מפעילים על החפץ והוא דוחף אותו כלפי מעלה- כח העילוי או הציפה.
לכל חומר בטבע יש משקל התלוי בכמות החומר, מספר האטומים, זהו המשקל הסגולי של החומר.
משקל סגולי או צפיפות הוא המסה בגרמים של החומר חלקי הנפח שלו, כלומר המקום שהוא תופס במרחב בסמ”ק.
כאשר המשקל הסגולי של החפץ קטן יותר מזה של הממס הגוף יצוף וזאת בעזרת כוח העילוי , המופעל על החומר המוכנס לתוך הממס ופועל כנגד כוח המשיכה.
אך כאשר המשקל הסגולי של החפץ גדול יותר מזה של הממס הגוף ישקע וזאת בעזרת כוח המשיכה.
בואו נערוך ניסוי :
| הציוד הנדרש: |
|
| שלבי ההכנה: |
|
| מה ניתן ללמוד? |
| בכלי הראשון הביצה שוקעת, בשני היא צפה ואילו בשלישי היא מרחפת באמצע הכלי, איך זה יכול להיות?
ביצה צפופה יותר ממים ולכן שוקעת בהם, אם כן מה ההבדל בין המים בכלים השונים? הכלי הראשון מכיל מים רגילים הכלי השני מכיל מי מלח ולכן המים יותר צפופים בכלי השלישי גרמנו לביצה לרחף באמצע כוס על ידי כך שיצרנו במים שכבות שצפיפותן שונה: תחילה מילאנו את הכוס במי מלח צפופים, אחר כך הנחנו ביצה שצפה על פניהם, ולבסוף מזגנו בעדינות מי ברז. במי ברז נקיים, כזכור, הביצה שוקעת, כך שכאן היא נשארת מרחפת בין שתי השכבות. המים הרגילים פחות צפופים ממי המלח ולכן צפים עליהם, זו גם הסיבה ששמן צף על פני מים, הוא פחות צפוף מהם. כאשר אנו מכניסים את הביצה למים היא מתחילה לשקוע במים הרגילים שפחות צפופים ממנה, ואז היא מגיעה לשכבת מי המלח הצפופים ועליהם היא צפה. קבלו 5 רעיונות נוספים לפעילות שמתאימה לפסח:
|
